הטרור שאין לו שם
 


תופעה מעניינת בימים שאחרי מתקפות הטרור בפאריז הייתה מיאונם של פוליטיקאים רבים לבטא ברצף את המלים "טרור" ו"אסלאמי." נשיא ארצות־הברית אובמה מסרב בתוקף לעשות זאת, שר החוץ שלו, ג'ון קרי, מדבר על "מפלצות פסיכופתיות" אך לא על המניע הדתי, המועמדים לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית בארצות־הברית מסרבים לקבל את צירוף המילים "אסלאם רדיקלי," הממשלה השמרנית בראשות דיוויד קמרון בבריטניה סרבהלקבל זאת (אף כי קמרון מתחיל להתפכח). אפילו הנשיא הצרפתי, פרנסואה הולנד, סרב להפליט מפיו את הצימוד הטמא לפני התקפות הטרור האחרונות.

הסירוב הזה נשמע על פניו מוזר במקצת. תיאורים של אנשים הפועלים למען מטרה כזו או אחרת כולל בדרך כלל שני חלקים — הראשון בו מתוארת הפעולה, והשני בו מתוארת המטרה המבוקשת או אפיון מאייר נוסף: מורה להיסטוריה, פעיל בשכונות המצוקה, מוכר נעליים, זמר אופרה. בתיאורים של אנשים המבצעים פעולות קיצוניות או חריגות, החלק השני, המבאר, מודגש במיוחד: טרוריסט פלסטיני, מטיף לשנאת זרים, מצדיע במועל יד. להלכה, אם כן, האמירה "טרוריסט" שאליה לא מצורף הביאור הסיבתי, אלא חוות דעתו של האומר (מפלצות פסיכופתיות, טרוריסטים משוגעים, צעירים קיצונים) מרוקנת את ההגדרה מתוכנה ואת הגינוי ממשמעותו המעשית. אם אין נוקבים בסיבה שבגללה מבוצעים מעשי הטרור, או מייחסים אותה לבעיה נפשית של המבצע, כי אז מתייתר הצורך בפעולה, שכן אין פעולה אותה ניתן לנקוט.

הרתיעה הזו מביטוי צמד המלים מנומקת בדרך כלל בטיעון כי הקישור בין מעשי טרור לאמונה דתית מסוימת יגרום לתקיעת טריז בין המקשרים לשאר המחזיקים באמונה. כלומר, אם מנהיג מערבי יאמר "טרור אסלאמי" יביא הדבר לכך ששאר המוסלמים יצטרכו או ייאלצו להתייצב מולו ולצד אלו המכונים טרוריסטים.

הנימוק הזה אינו מיושם בכל מקרה. כאשר נחשפו מקרים בהם כמרים קתוליים ביצעו מעשי אונס ומעשים מגונים בנערים צעירים, לא היה מי שהיסס לנקוב בשיוכם הדתי של הכמרים. רבים אף עשו קישור, מוצדק או לא, בין אורח חייהם הדתי של הכמרים הקתוליים לאותם מעשי אונס. כאשר פעלה בשטחים בישראל מחתרת שחבריה היו יהודים היא כונתה "המחתרת היהודית." כך גם "הליגה להגנה יהודית" וכן הלאה — בכל מקרה בו התפישה או האמונה או המניע היו חשובים לעצם המעשה, הם אוזכרו כמזהים מבארים: אנשי אש"ף הוגדרו "טרוריסטים פלסטינים"; אנשי כנופיית באדר-מאיינהוף הוגדרו "טרוריסטים מרקסיסטים."

בכל המקרים האלו, לא הובע חשש מהכללה מנכרת. הגדרת כנופיית באדר-מאיינהוף כקבוצה טרוריסטית מרקסיסטית לא גררה תפישה של כל בעל עמדות שמאל כטרוריסטים, ולא גרמה לכך שמפלגות השמאל בעולם יתייצבו כאחים לצד חברי הקבוצה. הכינוי "המחתרת היהודית" לא גרם לכך שכל היהודים יתייצבו לצד אנשי המחתרת בהזדהות; וכך גם ביחס למאות ארגונים שהתיימרו לפעול בשם אמונה דתית בודהיסטית, הינדואיסטית, קתולית, פרוטסטנטית, סיקית, שינטואיסטית, וכן הלאה.

יישום הנימוק הזה ביחס לטרור אסלאמי מבטא שני רבדים של חשיבה גזענית. אחת ההגדרות המדויקות יותר לגזענות גורסת כי מהותה היא ראיה סטראוטיפית ומכלילה של הכלל, ותפישת הכלל כמייצג כל פרט בו וכל פרט בו כמייצג את הכלל. לדוגמה, אם מיוחסת תכונה שלילית מסוימת לכלל היהודים, היא תהיה יציגה גם ביחס לכל יהודי. כך, אדם יכול להכות יהודי משום שבעצם הגדרת כלל היהודים כבעלי תכונות מסוימות, נגרר כי גם היהודי הזה הוא בעל תכונות אלו (ומכאן, שהכאתו מוצדקת). באופן דומה, התפישה כי המוסלמים ככלל ייעלבו מאמירה מסוימת על פרט מוסלמי ויתפשו את אומרה כאויבם, מייצגת תפישה גזענית גסה ביחס למוסלמים: אם פוליטיקאי כלשהו יאמר את הצירוף "טירור אסלאמי" ביחס למוסלמי מסוים, כי אז כל מיליארד וחצי המוסלמים יראו במדינתו את אויבם.

הרובד העמוק יותר של התפישה הגזענית הזו הוא תוכני. כלומר, לפי תפישה זו המוסלמים מגיבים כאיש אחד נגד ייחוס תכונה שלילית לפרט מוסלמי. אין בין המוסלמים מחלוקות מהותיות או סכסוכים פנימיים — ומכל מקום, אלו מתגמדים אל מול האחדות הפנימית שלהם נגד כל אדם שהעליב פרט מוסלמי. המוסלמים חושבים ופועלים כמו דבורים עמלניות בכוורת — אחד בעד כולם וכולם בעד אחד — ולכן הדרך היחידה למנוע מכל הדבורים האלה להתעצבן ולעקוץ היא לקוד עמוקות ולהעביר מסר ישיר למלכת הדבורים שאנחנו מלאים כבוד עמוק לכל הדבורים באשר הן ואנו מייחלים ליום בו כולנו, דבורים חשובות ואחלה, צרעות, טרמיטים ונמלי אש נדע לחיות ביחד כאחים.

המוסלמים, לפי התפישה הגזענית של אובמה ושות', סובלים מסוג של פיגור שכלי. הם אינם יודעים להבחין בהבדלים דקים — אם לא נאמר אף פעם "מוסלמי" בהקשר של טרור אז הם לא יחשבו שאנחנו חושבים את מה שברור שאנחנו חושבים רק בלי להגיד את זה. הם גם לא מסוגלים לחשיבה רציונלית. צרפת פועלת לטובת מה שטוב לצרפת. ארצות־הברית פועלת לפי מה שטוב לארצות־הברית. אבל המוסלמים באינדונזיה, במלזיה, בהודו, בערב הסעודית, בסומליה, בסודן, בברית־המועצות, בפיליפינים או בצרפת פועלים לא לפי מה שטוב להם או נאה לשבטם או מדינתם, אלא לפי צו האימאם העדכני.

תפישות גזעניות, מטבען, מגלות עמידות רבה בפני עובדות. לדוגמה, חלק ניכר מהמלחמות בעולם היום הן בין ובתוך מדינות בעלי רוב מוסלמי מובהק. אלו מנומקות, עם זאת, במורשת הקולוניאלית: לפני שנים רדינו דבש מהכוורת, והדבורים המוסלמיות עצבניות על זה עד היום. או שיש עם אחד בין העמים, זר וקולוניאלי מטיבו, המעורר את הדבורים לזמזום אינסטינקטיבי. מוח הכוורת של בועלי הגמלים האלה, אתם יודעים, זה לא כמו אצלנו. הם לא חושבים, הם עושים מה שאומרים להם.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים




 
 
רשימת תגובות (4)
 
 
רתיעה או יוהרה?
17/11/2015
נכתב על ידי ערן

קו המחשבה הוא "בוא לא נהפוך את זה לדתי", כאילו שמילותיהם של מנהיגי המערב הן אלה שיקבעו אם הזרם המרכזי באיסלם יתייצב מאחורי ארגוני הטרור אם לאו.

אני חושב שהאיסלם הוא דת/אידאולוגיה קולקטיביסטית אלימה, והתפצלותו לנחילים יריבים לא סותרת אמת זו. לפיכך, אם אכן מנהיגי המערב רואים את המוסלמים כנחיל של דבורים עצבניות, יש בכך דווקא ניצוץ של הכרה במציאות.
 
 
 
 
הסיבה העיקרית
18/11/2015
נכתב על ידי מיקי

למען הדיוק יש להוסיף שפרנסואה הולנד אמר שההתקפות בוצעו על ידי המדינה האיסלאמית.
הסיבה העיקרית לכך שמנהיגי המערב מסרבים לנקוב בשמה של הדת האיסלאמית היא שהם פוחדים מגל הטרור בתוך המדינות שלהם.
 
 
 
 
כמה אקטואלי, ממש נבואי, מה יגיד אובמה הפעם?
3/12/2015
נכתב על ידי הבה נראה

 
 
 
 
הטרור האיסלאמי
23/5/2016
נכתב על ידי יהודי

תגובתו של ערן צודקת בכל מילה.
הטרור האיטלקי הוא הטרור שמכה בעולם בכל פינה וכולם (כולל כולם..) סובלים ממנו.
הדת המוסלמית מטיפה לשביעות דמים והקביעה עתיקת היומין בתנ"ך "והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ועד כל בו" שנאמרה לגבי ישמעאל מתגשמת ונראית במלוא כיעורה לעינינו (אלו הצאצאים של ישמעאל).
דת שופכת דמים!!
לא המערב יושיענו ולא שום "גינוי" מן השפה ולחוץ.
רק בורא עולם!!